מרוב התפעלות, יש מביננו שממש מוחאים כף לעצמם. מתלהבים שסוף־סוף המדע מצדיק את ישרת דרכם, מרוגשים מהעובדה שהעמדות ‘שלנו’ מקובלות גם בחוגים נוספים. נאורים, כבר אמרנו?
אז מה, זו נחיתות?
אולי כן ואולי לא. דומה שכדאי לחדד את הדברים, ולבחון את הנושא במבט יהודי מפוכח ומאמין.
בואו נכיר רופא עיניים רוסי, בוריס שמו. בוריס הוא לא רק רופא, הוא גם מדען גדול בתחום העין. יש לו מעבדה, בה הוא מבצע תחקירים וניסויים. סיפורנו נסוב על תחקיר מיוחד שביצע בוריס אודות כמות נימי הדם שיש בעין האדם. כמו מדען מומחה וטוב, הוא פשפש בספרות הרפואית, ולאחר שראה שהנושא לא נחקר דיו, החל לבדוק בעצמו. עיין במבחנות, מדד וספר, חישב פה וגירד שם, ואחרי ימים, שבועות וחודשים הוא גילה ש… בעין הקטנה שלנו ישנם לא פחות מ־613 נימי דם! מדהים, אה?
לאחר מספר ימים נקלע למרפאתו האדמו”ר מגור זצ”ל (בעל ה’פני מנחם’). סודר לו תור אצל הרופא הדגול לצורך טיפול רפואי בעיניו. השיחה מתגלגלת על פלאי הבריאה, והרופא־המדען מספר לאדמו”ר על התחקיר האחרון שלו בעניין נימי הדם. אבל, עוד לפני שהספיק לסיים אומר האדמו”ר: “כן, בעין ישנם 613 נימים”.
המדען הוכה בהלם. איך הוא עשה את זה, הרבינר הזה? באיזו אוניברסיטה הוא למד? הרי מי כמוהו בדק ופשפש בספרות הרפואה לכל כתביה, ולא, הוא לא מצא מישהו שחקר בנושא, אז מאיפה הרבי יודע?
הרבי לא הותיר לו הרבה זמן למחשבות. “בעין” – הוא אומר – “ישנם תרי”ג נימים כנגד תרי”ג מצוות. זהו. מה אתה נרעש כל־כך?”.
הבנתם? הכל תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה. האם הכל מתחיל בבריאה ובמדע החוקר ומגלה אותה, או שהסדר הוא הפוך: התורה היא הקובעת את סדרי העולם, וכל תחקירי ותגליות המדע עוסקים רק במה שנשתלשל מהתורה, בתוצאות ולא בשורש.
בוריס בוחן את העולם במבט של מדען. המדען יכול לחקור רק את מה שהוא רואה, רק את מה שהוא מכיר. הוא לוקח את העין, בודק אותה לנבכיה ופיתוליה, וכך מגלה את הטמון בה. אבל האדמו”ר ראה את הדברים במבט האמיתי, העמוק והכוללני, מבט של מלמעלה למטה, או בלשון הזוהר “מלעילא לתתא”, מבטם של לומדי התורה הדבוקים בשורש עצמו.
“אומרת התורה, אני הייתי כלי אומנותו של הקב”ה” – כך במדרש, ובלשון הזוהר הק’: “אסתכל באורייתא וברא עלמא, ובה באורייתא אתברי עלמא”. כלומר: התורה היתה כלי האומנות, התכנית האדריכלית של כל העולם הגדול והמופלא הזה. על כן, כמו שמי שילמד מכונאות רכב אצל היצרן, יקבל את הידע המקיף והאמיתי ביותר, כך אין לרופא יכולת לעלות על ידיעותיו של האדמו”ר, שפשוט הלך היישר למקור.
כמובן שמטרת לומדי התורה אינה להפוך למדענים מעודכנים יותר מהמדענים עצמם, וגם לא לחדד את הראש לקראת מקצוע מפרנס. אבל ראייה מפוכחת של הענף מול השורש עשויה להדק את אחיזתנו בשורש, מתוך תחושה של הישענות על הדבר הבטוח והברור ביותר שיש בעולם.
ימי אלול בהם אנו נמצאים, נבחרו לשמש ימי תשובה וסליחה. משמים מעוררים בנו רצון לתשובה, לחזור לחיקו של אבינו כבימים ראשונים, להתרצות ולהתפייס עמו. ניגע מעט בנושא התשובה, נבחן אותה מאותה זווית בה פתחנו. ובס”ד נראה כי למילה “תשובה” משמעות עמוקה מעבר לחרטה ולבקשת הסליחה.
מאמרי חז”ל רבים ישנם בעניין התשובה, גדולתה, סגולותיה ועד היכן היא מגעת. מאמר אחד מופלא מצינו בגמרא יומא (פו, א): “גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם”. איך? למה?
אדם קם בבוקר עם כאב ראש, מה עושים? לוקחים אקמול, וזהו. אבל אם הכאבים חוזרים אחרי התפוגגות המשכך, מה אז? טוב, מנסים אופטלגין. כל זה טוב ליום־יומיים. אבל כל בר־דעת מבין שיותר מזה לא סוחבים הלאה. אחרי כמה ימים צריך ללכת לרופא ולהיבדק.
ומה תאמרו על מי שממשיך להלעיט עצמו באופטלגינים ואקמולים במקום ללכת לרופא? טיפש גמור, אה? צודקים. אבל אם תפגשו אותו הוא יסביר לכם שמה לעשות, האופטלגין עובד. למה לי ללכת לרופא, לחכות בתור וכו’, כשכדור אחד פותר את הבעיה?
לא שפוי, אה?
אבל הבה נביט רגע במראה הפנימית שלנו. יש לנו עניין רפואי פה, קושי כלכלי שם, ילד עושה בעיות, ילדה מאחרת בהתפתחות… ומה אנחנו עושים? הולכים לרופא, מתחנפים לבוס, מתייעצים עם מחנכים… אלו פעולות טובות ומבורכות, וגם מחויבות. הקב”ה ברא עולם המתנהל בדרך הטבע, וגם עלינו, כחלק ממנו, מוטל לעשות את ההשתדלות הטבעית המתאימה.
אבל עדיין יש מקום לנסות לעשות את ההשתדלויות הללו יחד עם התבוננות מפוכחת. להביט על האירועים בראייה יהודית יותר. “מלעילא לתתא”. מאיפה זה מתחיל ולאן זה הולך. לערב שם קורטוב אמת, פירורי אמונה של שיבה לשורש, של הישענות על מקור כל ההשתלשלויות.
“גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם”. תשובה, פירושה שיבה לשורש, לדעת מהיכן הכל בא ולשם ללכת. זה מה שמביא את הרפואה לעולם הקטן של האדם הפרטי, ואף לעולם כולו. הנה לשון קודש מהספר ‘מאור עיניים’: “אם אין לו דעת, מבקש לו רופא לרפאותו. אך האמת הוא, אם היה שב אל האומן, להתורה וכו’, כמו כלי שעשה אומן חכם בחכמה, אם יקרה לו שום הפסד ח”ו, צריך להביאו לאומן הראשון שעשאו, כי בלעדו לא ידע שום אומן מהות ההפסד, כך הוא ג”כ בענין זה, צריך לילך אל האומן, ולהשיב עליו חיות התורה, ולא יצטרך לרופא הגשמי, ויכול להיות שיבוא לו הרפואה ברגע”.
הבה נשובה הביתה, לאבא שבשמים, החפץ בטובתנו ורוצה בהיצדקנו, עליו נבטח ונישען, ובעזרתו נעשה וגם נצליח.
