לצד מפת הקטיפה הארגמנית הפרושה על הדוכן המוגבה, התייצב גבר בסביבות גיל העמידה, בעל עור פנים נפול ופימת גרון מדולדלת. “הריני מייצגה הרשמי כחוק של מרשתי התובעת, בעלת הנכס הנפגע. עילת התביעה מפורטת במסמכים ג’, ט’ וכן בנספח מס’ 18א’ שהוצגו לעיני בית המשפט.” מר שטנסקי כיחכח בגרונו, והמשיך: “כעת אקריא מתוך עמוד 320, פסקה כח’, סעיף יג’, את תקציר התביעה. טענתה המרכזית של מרשתי, הגברת נשמה, שמיאנה להופיע בפניכם היום מחמת ביישנותה המופלגת, נוגעת לנכסים הניידים אשר בבעלותה. נכסים אלו ספגו נזק בלתי הפיך בידי הנתבע, מר גוף, תוך ניצול מחפיר של עדינותה ואצילותה של הנשמה הזכה.
הנזק כולל פגיעה והשחתה פיזית של האכסניה, בה עשה הנתבע שימוש נרחב. פירוט מימדי ההפסד יסופק בידי מומחה לאנטומיה מטעם הקטגוריה, שיוכיח בעזרת צילומי רנטגן וממצאי מעבדה את היקפו העצום של הנזק הפנימי. בנוסף, עקב רשלנותו הפושעת של הנתבע הנ”ל, הכוללת אי שמירה על שעות שינה סדירות, צריכת מזון בעל תכונות קטלניות וכן בעקבות הימנעות מכל פעילות תומכת מסת שריר- סבלה מרשתי, הגברת נשמה, מהפרעות חוזרות ונשנות במילוי תפקידה, וכתוצאה מכך מאובדן ימי עבודה. למעשה, בגינו יצאה לבסוף מכלל שימוש באורח מוחלט! התביעה דורשת בזאת למצות את הדין עם מר גוף הסורר, שהינו אזרח חסר מעצורים ונפשע על פי כל קנה מידה משפטי. אנו מצפים להיווכח בהרשעתו עם תום משפט זה בסעיפים של הטרדה, הפרת הסדר, שוד בלתי מזויין וכן של וונדליזם חמור. רק כך יושב הצדק על כנו!”
עורך הדין שטנסקי התיישב במקומו, והיטה אזנו לשופט, הקורא לנתבע להתייצב לצורך מתן עדותו.
מן הקהל הגיח, והשתרך לעבר דוכן העדים לאיטו, נער משולח בלורית האוחז פחית משקה. הוא הריק אל קרבו את שארית הגזוז בלגימה שורקנית, קימט את המיכל, השליכו בצליפה אל הפח הסמוך והחטיא. אצבעו עוד ריחפה רגע קל על גבי צג מכשירו הנייד, אך נחה כאשר עורך דינו, הסנגור המפורסם מר טוביה רבני, החליף עמו לחיצת יד רבת עוצמה.
“ובכן מר גוף, האם תואיל להודות בסעיפי האישום החמורים?” הידהד קולו העמוק של מר צדקיהו, היושב על כס המשפט.
“אין לי שמץ מושג מה כולכם רוצים ממני…” אמר הנער בקול בוכים.”החיים שלי נראים כמו פקק תנועה על כביש עורק ראשי, כשכל הנורות מהבהבות, מיכל הדלק מרוקן, האגזוז מתפקע מעשן, תחנת הדלק רחוקה והעיקר: אין גרוש על הנשמה…נמאס לי מהכל! אני עייף, משועמם, ובעיקר חש מיואש…ובכלל, עם כל הכבוד: את התובעת, הגברת נשמה, מעולם לא פגשתי באופן אישי! האמת? עד היום לא הייתי לגמרי בטוח שהיא אכן קיימת במציאות…”
הוא מפשפש בידו ברעמת שיערו המדובלל, ומבטו מפלח את היושבים בקהל. עיניו מתעגלות בפליאה למראה דמות אישה סמוקת פנים וחפוית ראש המתרוממת לפתע מן היציע, ומתקרבת במהירות אל דוכן העדים. על רקע כובעה המרוט ולבושה המרושל, מפתיע קולה הרהוט את קהל המאזינים. “הצדק איתך נערי היקר…הצדק איתך ללא שום ספק כלל…” היא מצביעה לעברו של מר גוף בכף יד הרועדת כבעווית, ומפנה מבטה לכיוון הקתדרה. “כבוד השופט, אני לוקחת על עצמי את האשמה הבלעדית במצבו המחפיר של הנער הזה, בני היקר שחינוכו הופקד בידי. יירשם נא בפרוטוקול כי אמנם כשלתי עד מאוד, בשעה שהנחתי לגוף המנוער מכל ערך מצפוני, להפוך לגולם מושלם, למפלצת הנטולת כל מצפן מוסרי…!”
עורך הדין רבני הבוהה בדרמה הבלתי צפויה, ממהר לקפוץ אל המים ולשחות בעקבות הדג השמן, הנדמה כקרוב מאי פעם לפירפור בין כפותיו. הוא ניגש למקומה של לבושת הבלויים ואומר ברכות: ‘תודה לך, גברת נפש, על אומץ הלב שהוכחת בוידוי גלוי לב זה. לעולם יהיה בנך אסיר תודה לך, על שסייעת להוציא את האמת המשפטית לאור עולם!”
“שימו לב כבוד השופט, וקהל נכבד,” הוא מסב ממנה את מבטו, ופוסע מעדנות ברחבי האולם, “להיסטוריה הרגשית המורכבת של נפש זו, נציגת ההגנה המפתיעה, שהינה האפוטרופסית של מרשי מיום היותו לגוף. ללא קושי תוכל הסנגוריה להמציא חיש קל את המסמכים הרלוונטים מטעם הפסיכיאטר המחוזי, שיעידו כי אחר מצבה המעורער של גברת נפש זו אין לערער! כאם חד הורית גידלה נפש אומללה וחסרת משענת זו את בנה, מרשי מר גוף, בתנאים לא תנאים: עומס החיים הבלתי מתפשר לצד קשיי הפרנסה המקרטעת, צלקות הילדות לצד מטען תכונות התורשה הנגרר כספחת, מאבק התאוות המתיש לצד נמיכות הרוח הקבועה, בין יתר מדכדכי הנפש… כך, בתוספת שגגות החנוך הנרפה, נטול הקו המנחה והעקבי , עד מהרה איבדה הנפש כל שליטה: הן על הגוף התלוי בה כל כולו והן על עצמה. לכן, מאחר שגדל בחוסר רסן משווע, נחשב הגוף, בהתאם לחוקה משנת תשפ”ג, ל:’קטין שאינו אחראי למעשיו’, ומכאן- שחף מפשע לחלוטין!”
מצחו של שופט בית המשפט העליון מר צדקיהו נקמט קלות, והוא מורה על הפסקת הדיון לצורך עיון בממצאים החדשים. עם חידוש הדיון, בהתכנסותם של כל הנוגעים בדבר, מתכבד כבוד השופט בהקראת גזר הדין.
לאחר דיונים מפרכים והפעלת שיקול דעת הנסמך על תקדימים משפטיים בעבר, בית המשפט מתכבד להודיע על הכרעתו, בתיק מספר שבעת אלפים שלוש מאות חמישים ותשע:
נבחנה היטב צורת התנהלותו הכושלת של מר גוף חסר התרבות ושל אמו, גברת נפש, שאכן הוכחה כסובלת מבסיס רגשי נטול יציבות. לכאורה, מצביע החוק היבש על חובת ההרשעה המיידית, בכל הסעיפים, של צמד מפוקפק זה, ועל מיצוי מלוא חומרת הדין הכוללת קנסות, שלילת זכויות, וייתכן שאף פיצוי והחזר הוצאות המשפט מול התביעה.
אולם, התבוננות נוספת ומעמיקה על דמותה של התובעת, הגברת נשמה, מלמדת כי לא תוכל גברת זו לנקות את ידיה מן המחדל! שהרי בכוחה היה להאציל את השפעתה הברוכה על הזוג האומלל. יכולה הייתה לפקוד את מעונם פעם בפעם, ולדרוש בשלומם. מחוייבת הייתה להאציל עליהם מרוחה הנדיבה, להאיר זוויות ביתם החשוך והמוזנח באור שכלה הזוהר, ולהרעיף עליהם טללי תחייה בנוכחותה המבריאה. בד בבד עם התנערותה מן האחריות הכבדה, הלכה והחריפה התדלדלותם הכללית של הנתבעים, עד קירבה לכליון טוטאלי.
אי לכך, בצו בית המשפט העליון, תחוייב הנשמה לנטוש לאלתר את דירתה המרווחת והמרוחקת, ולעבור לדור בכפיפה אחת במעונם המט לנפול של האם ושל בנה הנחדלים. מוטל יהיה עליה לאפשר לשניים להשתלם בתורת השמירה העצמית, להתבונן על יופיו של האיזון הפנימי, להשתכנע בנחיצותה של הצריכה התזונתית הנכונה, ובעיקר: להמיס את כפור ליבם בחום האמונה. אנו תקווה כי כך, תוך נתינת הסעד והתמיכה, ובאמצעות הטירחה הכרוכה בתהליך שיקומם, יקויים בנו “והיה אור הלבנה כאור החמה, ואורם של גוף ונפש כאורה של נשמה…”
